164 / 176
ההספד של הנכדה קורל
יושבת וחושבת מנסה למצוא מילים
כותבת כמה משפטים
להנציח את זכרך לעולמים
אותך תמיד אזכור ולא אשכח
תמיד תרמת ועזרת לכל מי שנצרך
איך פתאום נעלמת? בלי לתת אפילו סימן
החיוך שעל פניך נחרט בנו לעולם
איך פתאום לכולנו נעצרו החיים
אותה הבשורה שהותירה אותנו המומים
בגלל מחלה כזאת קשה
לא אזכה עוד לראותך.
פזמון:
כמה שאותך אנחנו אוהבים
וכמה שכולם אותך מעריכים
לא נוכל לתאר זאת במילים
סבא כל כך חשוב שאף פעם לא היה עצוב
רוצים אנחנו שכבר תשוב
סבא זה לא מובן מאליו
איך נעלמת לנו עכשיו
זוכרים את כל מה שעברנו
וכמה שצחקנו
איך נפלו גיבורים
ועכשיו חולפים הימים
מתגעגעת וזה כואב
תמיד תישאר אצלי בלב
כתבה: קורל צור