57 / 176
57
דרך שמשון צור
בנייתו של הבית נשלמה, אך יוני עיכב את כניסתו אליו בגלל ריבית פיגורים
שקלים חדשים, שהצטברה ברישומיה של גילה, מנהלת החשבונות
8,000
בסך
של החברה. החוב צמח, מכיוון שיוני לא קיבל במועד את הכספים תמורת הבית
פֵּס
ַ
שמכר ברמלה. משהגיע העיכוב לידיעתו של שמשון, הוא הנחה את גילה לא
את החוב ולאפשר ל"אחיו" להיכנס לבית, שעל אחד הבלוקים שבכתליו נעשתה
העסקה.
שכונות מגורים שלמות בנה שמשון ברחובות ומחוצה לה, מאות דירות
למאות דיירים, ויחסיו עם לקוחותיו היו לתופעה חריגה במציאות חיינו. צביקה
מנור, מנהל העבודה שליווה במשך שנים את המיזמים של חברת ד.ש.מ., קובע
בפסקנות:
ים. הקטנוניות,
ּ
אין בנמצא דייר אחד שהתאונן כי הובטח לו דבר שלא קו
המאפיינתאתהקבלנים המצוייםשאינםמכירים אתהלקוח לאחר חתימת
החוזה, הייתה רחוקה משמשון כרחוק מזרח ממערב. לאחר שעמד על
טיבם של לקוחותיו, ואלה מצאו חן בעיניו, הוא לא היסס להעניק להם
הנחות של עשרות אחוזים על תוספות חריגות. העיקר שיהיו מרוצים,
העיקר שיחייכו.
אך הפזיזות העסקית הייתה רחוקה משמשון ת"ק פרסה. ידידו יגאל בן־שלום
העיד על שיקול דעתו ועל זהירותו מפני נטילת סיכונים בלתי־מחושבים. כך
ראה את הדברים גם ישראל רואי, בעלה של מזל, אחותה של שולה. השניים היו
ידידים בלב ונפש, וכשביקש לרכוש בית בכפר גבירול נדרש ישראל לחוות דעתו
העסקית של שמשון. שמשון עיין בחוזה, עמד על טיבו של המוכר והזהיר את
גיסו:
"היזהר ממנו, הוא נוכל!"
ישראל ומזל נועצו בעורכת־הדין ששכרו, ואף היא התריעה מפני העסקה
המתרקמת:
"לא הייתי עושה לבן שלי חוזה עם המוכר הזה!"
ברם, הבית המיועד קרץ מאוד לבני הזוג רואי, ולאור הזהרותיהם של שמשון
ושל עורכת־הדין הם ניאותו לחתום על חוזה, שהבטיח כי אם יופר הם יפסידו
דולר בלבד. החוזה נחתם, הבית נרכש, ומשפחת רואי נכנסה להתגורר בו.
5,000