דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

87 / 176

87 דרך שמשון צור
ימי בחרותו נצרבו בזיכרונו כימים של טוהר ותום, ימים שבהם נהג לחזֵר אחר
שולה בעודם משוטטים במרחבי השדות והפרדסים שבגבולות כפר גבירול. את
יפעת הטבע, כמקום נשגב לחיזור ולאהבת דודים נוסח "שיר השירים", החליפה
הראוותנות בת־ימינו: מכוניות, פאבים, דיסקוטקים, מסעדות יוקרה וקעקועים
ססגוניים, שנועדו למשוך את תשומת־הלב של בן או בת הזוג.
מבלי משֹים פיתח שמשון תלות מוחלטת בנוכחותה היום־יומית של שולה
לחייו, כאשר שולה נסעה 40־לצדו. תלות זו עמדה לראשונה למבחן בשנות ה
עם אחיותיה לסין ונעדרה מהבית כשלושה שבועות. זו הייתה הפעם הראשונה
שאהבת חייו עוזבת את הבית ונגזר עליו להתמודד עם מציאות שמעולם לא
הורגל בה. אמנם סבתא חנה גויסה לטפל בילדים, אבל החלל שנפער בחיי
שמשון הטריף אותו:
"הוא שיגע את אמא בטלפון למרות שלא חסר דבר", נזכרת דנה בחצי־חיוך,
"כל הפצרותינו שישחרר לחץ לא הועילו".
הורתו ולידתו של הסיפור הבא במוחו הקודח של שמואל קרטה. באחד
האביבים יצאו שמשון ושולה לנופש בטנריף שבספרד, בחברותא עם כמה זוגות
חברים ובהם שמואל ולאה קרטה, עמוס ורחל לוי ועדינה ושמואל צברי. הזוגיות
ההרמונית של בני־הזוג צור הוציאה את שמואל קרטה משלוותו, והוא, הידוע
שולה ושמשון במרחבי השדות והפרדסים