דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

100 / 176

דני בר־מעוז 100
ביקש ממוטי שיארגן עבורו את אירוע הכנסת הספר בדיוק נמרץ כפי שהיה
במושב אחיעזר.
דרכו של עולם שחיבורים בין בני־אדם מתקיימים על בסיס מכנה משותף
כלשהו: עבודה, שכנות, מעמד חברתי, השכלה, עדה, גיל, תחביבים, או שירות
צבאי. אך הצצה על הרשימה הבלתי־נגמרת והמגוונת של חבריו ושל אנשי סודו
של שמשון מלמדת, שאין כלל אחד שיחול עליהם. שמשון היה חבר לכל אלה
שבאו בדלת אמותיו, ואלה שלא באו — שמשון הגיע אליהם וסיפח אותם לחוג
ידידיו. אך טבעי היה שעשרות חברים חדשים, ששולה ושמשון הכירו במסע
שורשים במרוקו, יתארחו בבית משפחת צור לארוחה משותפת ולהידוק הקשר
בתום הטיול.
ציון נחשוני תיאר את דלת ביתה של משפחת צור כדלת מסתובבת, עוד האחד
יוצא והשני בא.
"אם הרחוב לא בא אל שמשון, הוא יֵצא לרחוב וישוב עם אורח", הוסיף
בלשונו השנונה.
כך קרה למשה חריר, ששמשון פגשו באקראי בבית־כנסת של בית־מלון בים־
המלח. בסוף התפילה ניגש שמשון לאיש שתימניותו ניכרה בו, שאל לשלומו
ר חשפה בפני שמשון סיפור מעניין: משה חריר נשוי לשתי ָ ולשמו. ההיכרות עם הז
נשים, הראשונה מתגוררת במיאמי־ביץ' וממנה נולדו לו שתי בנות, והשנייה חיה
בבאר שבע והבעל חולק את זמנו ביניהן: פעם בחצי־הכדור המזרחי ופעם בחצי
המערבי. על כגון זה נאמר: "כבודו מלא עולם". מטרת הנישואין הכפולים הייתה
להביא בן זכר, ולאה נהרי, הצעירה שחריר הכיר בתימן, אכן עמדה במשימה:
לאחר שתי בנות היא הביאה בן זכר לאוויר העולם.
הסיפור התימני העסיסי הילך קסם על שמשון השבוי במורשת יהדות תימן,
וחיש מהר מצאו משה חריר ורעייתו הצעירה את עצמם מבלים שבתות וחגים
בבית משפחת צור, כמו היו חברים מימים ימימה. חריר זיהה את החיבור הרגשי
של שמשון לכל מה שמזוהה עם תרבות יהודי תימן, ולכבוד חג הפסח, שאותו
עשה אצל שמשון, הפתיע את מארחו במתנה מקורית שקנה בתימן – תנור
אפייה מתוצרת מקומית, המשמש את בני־תימן לאפיית הפיתות המסורתיות
לפני ליל הסדר.
הדחף להתחבר לחברים חדשים – יהיו אשר יהיו — מעולם לא ידע שובעה.
באחת השבתות, כשעשה שמשון את דרכו מבית־הכנסת לביתו, נקרה לו בדרך