דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

ואם בייצור עסקינן, הרי שראוי להעלות על נס את תעשיית מיץ הרימונים של

שמשון. מאחר שהתאהב במיץ הרימון הטבעי הוא הפך את מלאכת סחיטתו

לייצור בקנה־מידה תעשייתי ולפולחן של ממש. נרכשו בגדי עבודה מתאימים,

סינר לספיגת הרסיסים האדומים ומסחטה ידנית אימתנית, ובקבוקים אין־

ספור ממולאים במיץ עסיסי נדחסו למקפיא ענק, שנרכש במיוחד לתעשייה

הזו.

שמשון דיקדק בקטנות. בעודו שקוע כל־כולו בייצור המיץ המופלא שאהבה

נפשו, הוא למד לדעת כי בקבוקי המיץ המרובעים של "פריגת" הם בעלי תכולה

גדולה במיוחד, ואין כמוהם לניצול חלל המקפיא במלואו. מה עשה היצרן היעיל?

קרטונים של בקבוקי מיץ "פריגת", משקה חסר ערך תזונתי לדידו,

הלך וקנה

שבימים כתיקונם לא ייראה ולא יימצא על שולחנו. והנה שמשון, שתמיד הטיף

לבני ביתו לשתות הרבה מים, החל להפציר בהם: "שתו! שתו פריגת!" הוא היה

קצר־רוח כילד, לרוקן את הבקבוקים המרובעים ולאחסן בהם את מיץ הרימונים

הבריא שייצר.

מדי ערב שבת שמשון הוציא בחגיגיות מהמקפיא בקבוק או שניים. הוא

דחק בבני ביתו שלא להקל ראש במשקה בעל הערכים התזונתיים המעולים,

וציפה כמובן לזכות בהערכה על העמל הרב שהשקיע במוצר המוגמר – "כיאה

למשפחת צור".

עד עצם היום הזה, שלוש שנים אחרי מות היצרן, ממתינים בקבוקים רבים של

"מיץ שמשון" במקפיא לרגע המיוחל, שבו בני המשפחה יכבדו את זכרם ויתכבדו

בטעמם – הרי לשם כך נוצרו.

כפי שסיפרנו, היסודיות ה"יֵקית" של שמשון ניכרה בו כל אימת שבא בסודו

של תחום עיסוק חדש, וסימני שאלה טורדניים הדריכו את מנוחתו. הצורך

לחקור, ללמוד ולהיכנס בעובי הקורה העשיר את ספרייתו: כאשר קיבל הלוואה

עסקית מהבנק הוא רכש למחרת היום חמישה כרכים שכותרתם: "דיני בנקאות".

לשאלת בתו דנה, העוסקת בתחום הכלכלה והפיננסים:

"האם לא פשוט יותר לשכור את שירותיו של יועץ מומחה?"

השיב שמשון תוך הרמת גבה:

"מה זאת אומרת? חייבים ללמוד איך הם (הבנקים) עובדים!"

כאשר גמר אומר להתמסר לעבודת הגינה בביתו, הוא פיטר את הגנן ורכש

ספרות ענֵפה העוסקת בצמחים ובדרך גידולם, בהדברת מזיקים, בעשבי תבלין,