דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

סדר וניקיון הוא מעולם לא התפשר. בדל סיגריה, המונח בקרן־זווית של גרם

המדרגות בבניין משרדים שהשכיר, פשוט הוציאו מדעתו.

המגרש בקריית ההגנה, שעליו בנה שמשון את ביתו, נרכש בעצתו של תושב

השכונה, ידידו שמואל קרטה. במקום עמד בית ישן, ושמשון תיכנן להורסו בטרם

יבנה במקומו את בית חלומותיו. קרטה יודע לספר כיצד שב לביתו בתום יום

העבודה, ולהפתעתו מצא את המגרש נקי מכל זכר לבית הישן שניצב עליו בבוקר.

"אבן אחת קטנה לא ראיתי, שתזכיר את הבית שהיה ואיננו", השתאה קרטה.

"אפילו המדרכה ממול הייתה נקייה להפליא, ללא רגבי עפר שיעידו על הדחפור

הכבד שעבד במקום".

אכן כזה היה האיש. חלילה לו לטנף את השטח הציבורי, הוא לא יותיר בו

עקבות של לכלוך כנהוג במחוזותינו.

על שכמותו אמרו חז"ל: "טוב שכן קרוב מאח רחוק". שכניו בקריית ההגנה

כתבו לשולה לאחר מותו:

שמשון תרם רבות לשכונה. בטוחים אנו שהתאורה החדשה וזיפות

הכבישים בשכונה הם הודות לשמשון ז"ל.

ואילו את מלאכת הבנייה של

בית חלומותיו מתאר הידיד

שמואל קרטה כעבודה של אמן

המצייר תמונה, ונהנה בכל שלב

מהיצירה היוצאת מתחת ידיו.

אפילו חפירת הבור ליסודות

ריגשה את שמשון, והוא חש

צורך להזעיק את קרטה להתבונן

ביצירת הפאר: בור גדול שנפער

בלב האדמה. ולמלאכת בניית

הבית עצמו הוא ניגש בדחילו

ורחימו, "כאילו שהוא בונה את

בית־המקדש".

ואכן, כל המבקש לעמוד

שמואל ושמשון