דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

ובאשר לעידן — לעולם לא נדע מה עבר בראשה נוכח המחווה ההרפתקנית

של האב הצוהל. היא איננה זוכרת... ומכל מקום, למחות — היא לא מחתה.

ובעת שמלאה לה שנה, והיא החלה להדס ברחבי הדירה, פוסעת ונופלת

חליפות, נהג האב הגנוב לרדוף אחריה חמוש במצלמת וידאו. כשהקטנטנה

מעדה, נפלה ופרצה בבכי, הוא הפציר בה לחייך, ואם חיוכיה לא השביעו

את רצונו, ניסה לעורר את צחוקה עם פרצופים משונים שעשה מאחורי

המצלמה.

עד כיתה י"ב למדה עידן במגמת תיאטרון. שמשון נכח בכל הצגה שבה

השתתפה, ובתום המופע הוא התייצב מאחורי הקלעים וזר פרחים בידו. כחלק

מעבודה לבחינת הבגרות שיחקה עידן בתפקיד של כלה חרדית, שמתאבדת

בסוף ההצגה. שמשון לא הכיר את העלילה, ובוודאי לא ציפה לסיום כה טראגי

של המחזה, וכשעידן "איבדה עצמה לדעת", הוא פרץ בבכי.

בין האירועים שנבצר ממנו לחוות בימי ילדותם של גיא ודנה, האבא הגאה

יצא לטיולים השנתיים של בתו הצעירה. בזיכרונה של עידן נצרבה דמותו של

אביה כשהצטרף כהורה־מלווה לטיול בן יומיים:

אבא המחויט יצא מהחליפה, השתחרר מהעניבה, התלבש ספורטיבי,

וחזר לילדותו כאשר התגלה כאבא הכי מגניב שהצטרף לטיול. בלילה

עטה תחפושת, והחל לשגע אותנו בדפיקות על חלונות החדרים שבהם

לנו.

קשר מיוחד נרקם בין שמשון לבין חברותיה המתבגרות של עידן. הוא לא נהג כמו

ההורה המצוי, שהמפגש החטוף עם בנות הדור הצעיר מסתכם מצדו ב"שלום

שלום" וב"מה נשמע?" ולאחר מילות נימוסים קצרות מנתק מגע ומתפנה

לעיסוקיו. האב הסקרן ישב בחברת העלמות הצעירות, הסתודד עמן, ייעץ להן,

והן מצדן נפתחו אליו והרגישו כמו בבית.

"מתי אני משנה לכן את שם המשפחה לצור?" נהג להתבדח אתן, אך היה יותר

מקורטוב של אמת בדבריו: חברותיה של עידן ראו בו מעין אבא שני, מה שמוצא

את ביטויו בדברי ההספד שכתבה לי פרג'ון: