דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

109 / 176

109 דרך שמשון צור
חשקה נפשו של הילד לשאוף עשן כדרך המבוגרים. המעשה לא נסתר מעיניו
הבוחנות של אחיו הגדול. הוא נטל את הסיגריות, קרען לגזרים, והפליא את
מכותיו באח השובב.
חוויה דומה עברה אורה, בתה של הדודה צ'ביה, המספרת שבימי נעוריהם,
, הלכו השניים לבקר את הדוד יוסף בכפר 14 והיא כבת17 כשהיה שמשון בן
גבירול. שמשון שלף סיגריה, הצית אותה והחל לעשן להנאתו, ואז ירה שאלה
לעבר דודניתו:
"רוצה סיגריה?"
אורה המופתעת הינהנה, ומיד כיבד אותה שמשון בסיגריה משלו. "רק
התחלתי להתענג על עשן הסיגריה", מספרת בת הדודה, "והוא החטיף לי סטירה
מצלצלת, שעד היום אינני שוכחת אותה".
"מה? את באמת מעשנת? את לא מתביישת? ועוד מכניסה לריאות? תיזהרי
ממני! שלא אשמע שאת נוגעת בסיגריה!" הוכיח שמשון בכעס את הנערה
שנפלה בפח. בעיני רוחו, כך הסבירה אורה לימים את התנהגותו, על הבנות
להתנהג אחרת, להיות טובות ומחונכות, ועל הבוגר שבחבורה לוודא שהן אינן
סוטות מדרך הישר.
אך אירע גם שהמנהיגות של שמשון באה כהתרסה כנגד עולם המבוגרים.
בילדותם התהדרו שמשון ואֶחיו, אבשלום ואשר, בפאות (סימוֹנים) כמנהג בני־
תימן. באחד הימים, בשנות העֶשְרֵה המוקדמות של חייו, שמשון הוביל את
פּר, וזה קיצץ את פאותיהם אחת ולתמיד. האב סלימאן הופתע ַ אֶחיו אל הס
וכעס למראה צדעיהם המגולחים של בניו, אך עד מהרה השלים עם היוזמה של
שמשון, שניצני דעתנות ועצמאות נבטו באישיותו כבר בימי נעוריו.
שכר מצווה, מצווה
ילדותו של שמשון, כמו של רבים מבני דורו יוצאי תימן, הייתה מיוסדת על אדני
הדת: בית הוריו, הלימוד אצל המארי ובית־הספר הדתי – כל אלה עיצבו את
עולמו הרוחני ולקראת ערוב ימיו הם עתידים להעמיק ולתת פרי. ברם, בראשית
חייו הבוגרים, בשנים שבהן ניהל מאבק עיקש על קיומו הכלכלי, הוא עבר את
אותו תהליך חילון שעברו רבים מבני־תימן הצעירים, שהִתקהוּת השמרנות