דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

111 / 176

111 דרך שמשון צור
על־פי רוב בימי שלישי, היום שעליו נאמר בבריאת העולם "פעמיים כי טוב",
כְזִינֵה", שבה המסובים נהנים גם מלעיסת עלי קאת. ַ ונוסף עליהם נופך ה"תּ
על החברותא התימנית העליזה נמנה גם יהודה כובשי שהעיד, כי בימים
דיוק ַ הראשונים הצטער שמשון צער רב על שהתקשה לקרוא את הפרשה בּ
הטעמה התימנית שהיו שגורים בפיו בימי ילדותו. אכן התקיימו בו דברי התנא ַ וב
שמעון ריש לקיש: "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך". אך שמשון, שכל ימיו שאף
למצוינות, השקיע את כל מאודו בלימוד ובשינון – פן יפגר חלילה אחר חבריו
המלומדים — ובפרק זמן קצר חזר לשלוט בנתיבותיה המפותלות של ההגייה
התימנית המקורית. באותם ימים שב שמשון לפקוד את בית־הכנסת בימי
ת, והקריאה המדויקת בפרשה הייתה לכורח המציאות. ככלות הכל, מי יהין ָ בּ ַ הש
לעלות ולקרוא בספר־התורה בפני ציבור המתפללים התימני, שאיננו מצטיין
בסלחנות יתרה כלפי השוגים והטועים למיניהם.
ומכיוון ששכר מצווה — מצווה, הרי לימוד התורה הוביל לבסוף גם לשמירת
השבת:
שמשון ומשפחתו עברו להתגורר בקריית ההגנה, והגיס ישראל רואי ובני ביתו
התגוררו ברחוב ההגנה. השניים נהגו לנסוע מדי שבת לבית־הכנסת "נצח ישראל"
שבמרכז שכונת שעריים. באחת השבתות חזר ישראל מבית־הכנסת, החנה את
רכבו, פנה אל חדר המדרגות, והנה לקראתו פוסע מעדנות שכנו, המכהן כרב
חסידות חב"ד. ישראל המבויש ניסה להסתתר, אך הרב מאיר הפנים לכד את
תשומת־לבו והעיר לו:
"שכר מצווה, מצווה, ושכר עבירה, עבירה".
ישראל חדל מהנסיעות בשבת, שמשון עשה כמוהו, והשניים הרוויחו שכר
פסיעות מרובות לבית־הכנסת, המרוחק מרחק רב מבתיהם. מעתה ואילך השתנו
חייו הרוחניים של שמשון ללא הכר. מוטי מגער, שהצטרף למעגל החברים הקרוב
שלו, שימש ככלי שהרווה את צימאונו הגדול של החוזר בתשובה:
לקחתי אותו לשבתות־עיון, שנערכו בחסות אגודות תימניות השוקדות על
טיפוח מורשת יהדות תימן. הוא ממש התענג על האווירה המיוחדת, על
הקידוש, התפילה, הזמר התימני וההרצאות, שמילאו את השבתות בתוכן
דתי־תימני אותנטי.