דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

11 / 176

11 דרך שמשון צור
מגולה לגאולה
החלה המשפחה במסע העלייה לארץ־ישראל, דרך רבת־1949 בשלהי שנת
חתחתים שארכה כחודשיים ימים. קבוצת העולים החלה את מסעה המפרך
מצעדה שבצפון תימן לעבר צנעא הבירה, ומשם דרך העיר אִבּ למחנה חאשד
("גאולה") הסמוך לעדן. מחנה עולים זה, שהיה התחנה האחרונה לפני היציאה
לארץ־ישראל, הוקם על־ידי ארגון הג'וינט במדבר, כארבעים קילומטר מהעיר עדן
— מושבה בריטית בימים ההם, ואלפי עולים הצטופפו בו בתנאים ירודים. "מצבם
של דרי המחנה איננו טוב יותר ממצב הפליטים באירופה, כולל אלה שבאו ממחנה
ברגן בלזן", דיווח אחד הרופאים שפעלו במקום מטעם הסוכנות היהודית.
חודש ימים שהו בני משפחת מהצרי במחנה חאשד, שסימל את קו־הגבול
שבין גולה לגאולה.
העלאת יהודי תימן לא הייתה חפה מהתלבטויות ומחילוקי דעות בקרב ראשי
היישוב בישראל: היו שביקשו לעצור את העלייה, בעוד שאחרים הציעו רק
להאט את הקצב. המתנגדים הצביעו על מצבם הרפואי של עולי תימן, והעלו
את החשש שהמדינה הצעירה תתקשה לקלוט המוני עולים חסרי־ישע. היו אף
שטענו, כי מוטב להעלות תחילה את יהודי אירופה, ולדחות את העלאת יהודי
תימן לשלב מאוחר ונוח יותר.
ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, הכריע בוויכוח: "ילדים מתים כזבובים, עלינו
להציל אותם", כתב ביומנו, והוסיף:
שמעתי על יציאת תימן מופלאה, משיחית, יציאת היהודים מכל קצווי
תימן, ברגל וברכב, בנעריהם ובזקניהם, מתוך הפקרת רכושם, בריאותם,
ופני כולם לעדן, שמשם אפשר להגיע למדינת ישראל המאירה — חייהם
ממרחקים וקוראה ממעמקים.
הפור אם־כן נפל. כך עלתה משפחת מהצרי ארצה במבצע "על כנפי נשרים" —
איש מגולת תימן. 50,000־רכבת אווירית שגאלה כ
שלמה, אחיו הגדול של שמשון, זוכר שעם העלייה למטוס נדרשו בני
המשפחה, כמו רבים מהעולים, להיפרד מחפצי ערך שהחזיקו ברשותם — פרשה