דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

16 / 176

דני בר־מעוז 16
בילה במחנה האוהלים והפחונים, שעמד
של המאה 50־על תלו עד סוף שנות ה
הקודמת. רק הדוד סעדיה מחדון ורעייתו
רומיה שפכו מעט אור על התקופה
העלומה הזו, ומהם ניתן ללמוד כי מדובר
בכשנתיים־שלוש.
אירוע קומי, שסופו היה עלול להיות
טראגי, נצרב בזיכרונם של בני הזוג מחדון.
באחד הימים, בעוד שמשון העולל
שוכב לו באוהל ששולי יריעותיו מופשלים
כלפי מעלה, נזדמן למקום כלב חוצות. היו
אלה ימי רעב ומחסור לכל דרי המעברות,
וגם הולכי על ארבע לא אכלו אלא
במשֹוּרה. והנה הכלב המשוטט הבחין
ברגלו הכחושה של שמשון מבצבצת
מתוך האוהל, והוא מיהר לעוט עליה כמוצא שלל רב: הרגל נדמתה בעיניו כעצם
— בשר מן ההפקר. חיש מהר הזדעקו דרי האוהלים שהבחינו במעשה, רדפו אחר
הכלב והוציאו את בִּלעו מפיו.
בת־קול מהשמים
זה הזמן והמקום ליטול פסק־זמן קצר ממשפחת מהצרי המתגוררת במעברת
רחובות, ולעבור למשפחת אלחרר במרוקו הרחוקה, שהרי חז"ל יודעים לספר,
כי "ארבעים יום לפני שנוצר הוולד, יוצאת בת־קול מהשמים ומכריזה ‘בן פלוני
לפלונית'". יוצא אפוא שעוד בימי המעברה, בטרם הגיח שמשון מבטן אמו, כבר
זיווגו אותו מהשמים לשולה, שנולדה שמחה וצוהלת בחג הפורים, בי"ד באדר
) בעיר ורזזת שעל גבול מדבר סהרה. שם, בגולת מרוקו, עסק האב 1955( תשט"ו
מכלוף למחייתו בסנדלרות, תיקן ומכר נעליים בשוק המקומי, ואילו האם חנה
עבדה כתופרת. היהודים בוורזזת זכו ליחס חם ואוהד מצד שכניהם הערבים,
הדודים רומיה וסעדיה