דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

ן באת

דע מאי

כל חייו התגאה שמשון בשכונת ילדותו, שבה גדל וממנה פרש כנפיים. "אני מכפר

גבירול" נהג להצהיר בריש־גלי ובכל הזדמנות. בלהט ויכוח, שניטש בינו ובין

חברו בנפש, ציון נחשוני, סנט בו האחרון: "קוביבה לא יצאה ממך!" ציון ביקש

לקנטר, אך יצא מברך.

קוביבה, הלא היא כפר גבירול, מעולם לא יצאה מנשמתו של שמשון. היא הייתה

בחירה שברגש, התרפקות מלאת געגועים הזוכרת חסד נעורים לימי נעוריו

ולבית הוריו. גם כאשר בנה את ביתו בקריית ההגנה, בית מרווח שהצטיין כ"בית

הארחה" לעשרות רבות ממכריו, לא שינה את אורחותיו והמשיך להזמין את

חבריו הקרובים אל בית הוריו, שם הֵסֵב עמם לקריאת הפרשה ולשיחת רֵעים

בעודם לועסים גת להנאתם. לבית הישן של ילדותו הייתה בעיניו איכות מיוחדת,

שלא ניתן לחוש בביתו המהודר שבקריית ההגנה.

אחד מחברי ילדותו בכפר גבירול הוא הרב נחמיה כועי היודע לספר, ששנים

רבות נהג שמשון לפקוד את השכונה בראש־השנה וביום כיפור, ולהתפלל בבית־

הכנסת "שבט יהודה" שבו הוא, כועי, משמש כחזן. נעימות התפילה של הרב

שמשון עם חברי ילדות. מימין: שלמה, יעקב, שמשון, יגאל, חביבה, ישראל, יחיאל, מזל וחיים