35 / 176
35
דרך שמשון צור
שמשון הפציר לא־אחת באפי
להתארח בשבת בבית הוריו, אך זה
סירב: "הוריי יהרגו אותי! הרי הם רואים
אותי רק פעם בחודש!" לבסוף התרצה,
ובאחד מלילות יום חמישי בא לכפר
גבירול והתארח בבית חברו, בית צנוע
מאין כמוהו אך אפוף אהבת משפחה
ומסורת מחממת לב.
"זו הייתה שבת שלא אשכח לעולם,
היא חיברה אותנו בברית דמים".
ואכן, צמד הרֵעים לא משו זה מזה, גם
לשירותים או לחדר האוכל הלכו יחדיו.
הדלוּת חיברה ביניהם, הם היו היחידים
בפלוגה שלא קיבלו חבילות מהבית,
והסיגריות כה חסרו להם.
אפי מעיד שרק שולה העסיקה את מחשבותיו של שמשון:
"הוא היה בוכה מגעגועים, יושב באוהל הסיירים הקטן וכותב לה מכתבים,
נוטל את ידיי ומניחן על עיניו, שאחוש בדמעותיו".
שמשון ליבה את אש אהבתו ואת געגועיו בשירים יווניים שרווחו בעת ההיא
בקרב בני המזרח, ומפעם לפעם סילסל
קולו בנעימה יוונית, הוגה בעצב את
מילותיה הסתומות, נאנח בערגה ומדמה
בנפשו את המפגש הבא עם אהבת חייו.
לקראת סוף שירותו הצבאי היה
שמשון לנהג בוס. דמותו המיוחדת
הרשימה את גדעון ויילר, מפקד קורס
נהגי טנקים ונגמ"שים בבית־הספר
לשריון, שהוריד את שמשון מהנגמ"ש
להיות לו לנהג. גדעון ויילר התמנה
לתפקידו בג'וליס לאחר שאחיו, אדם
ויילר, נהרג במלחמת ההתשה בתעלה,
שמשון עם חברו הטוב אפי תשרה
שמשון כותב מכתב לשולה