דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

"שמתי אותך עם המרוקאים, לא עם התימנים!"

"אז תוציא אותי מהטיול", התרעם מכלוף. נפשו יצאה לחברתם של שכניו,

התימנים העליזים והשמחים בחלקם, המוציאים מצרורותיהם את הג'עלה

המוּכּרת והחביבה, ופיהם אינו עוצר משירה.

מתחתנים

מתארסת. כמנהג הימים ההם, הביטוי

16־

שנתיים להיכרות, ושולה בת ה

המוחשי לברית הנכרתת בין המשפחות ובין בני־הזוג האוהבים נשקלת בזהב.

תכשיטים נרכשים, ושולה הולכת לבית־הספר מסוחררת מגאווה ומאהבה, על

אצבעה טבעת ועל פרק ידה שעון מוזהב, להודיע ברבים: "אני מאורסת!"

וזאת לדעת, המורה לילי, הרווקה, עדיין ללא טבעת.

בעוד שולה מבלה על ספסל

הלימודים, שמשון התגייס ליחידה

קרבית בחיל השריון, ומכלוף, ראש

למשפחה שבביתה ניסרה אווירה

לאומית וילדיה ראו בחובת הגיוס

לצה"ל זכות גדולה, היה מדושן עונג

ומלא גאווה כמו היה זה בנו יוצא־

חלציו. משום כך גם שולה נסחפה

עם הזרם, ובאחד מימי שלישי

בשבוע, היום שבו נאמר "פעמיים כי

טוב", היא הפתיעה את אהוב לבהּ

בבשורה: "אני הולכת לבקו"ם!"

שמשון הוכה בהלם. המאצ'ו הצעיר,

הקנאי לאהובת לבו, לא השלים עם

הרעיון שהגוזלית שלו תפרוש כנפיים

ותפרח מהקן...

החייל המודאג ליווה את נערתו

לבסיס הקליטה והמיון, ושם שובצה

, שמשון מתגייס ליחידה קרבית

17.5.70