דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

באוזני גיא, ששימש כמנהל תאומי עידן. גיא התגורר בעת ההיא בשכנות לבית

הוריו, ואם חלילה העז לאחר ביציאתו לראש העין — ולו בחמש דקות — הוא זכה

לנזיפה נזעמת!

גם מור לא יצא נקי כשזילזל בשעון המתקתק. עם בנו הצעיר שמשון הקפיד,

שישכים קום בשבת וילך עמו לבית־הכנסת. באחד הבקרים התקיימו במור דברי

קהלת, החכם באדם: "הדלת סובבת על צירה, והעצל במיטתו": הנער המתבגר,

עייף לאחר בילוי ממושך בערב שבת, התקשה להיפרד ממיטתו והחליט לתת

ענוג. האב קצר־הרוח, שמילא את

שבת

ינה

למונח "שבת" את הפרשנות

מכסת ההשכמות שהקציב לבנו, הפך עליו את מיטתו על מצעיה. זו הייתה לדידו

הדרך הנאותה ללמד את בנו לכבד את מחוגי השעון.

על קוצר־רוחו של שמשון לנוכח גילויי עצלנות ו"מריחת זמן", מספר הגיס

שלמה את שאירע לבנו גולן. הבחור שירת בחטיבת "גבעתי", ובאחת החופשות

עבד במחסן של החברה בהוצאת מסמרים מלוחות עץ ישנים. יום אחד מצא

שמשון את החייל העייף ישן שנת ישרים תמימים בין תיבות העץ שמילאו את

המחסן. בו במקום פוטר ה"חורפּ" מעבודתו! היה זה רגע מכונן בחייו של גולן,

ששמשון אהבו אהבת־נפש. עד היום הוא מספר, כי משמשון למד את חשיבות

הערך "עבודה" – יש לבוא ולעבוד, ולא לבוא לעבודה!

גם כאשר עסקיו חבקו ארץ ומלואה ולמרותו עמדו מנהלי עבודה ופועלים

רבים, שמשון נשאר נאמן לעבודת כפיים. לא היה מאושר ממנו כשעשה את

שעותיו בשטח ויכול ליצור את המגע הישיר עם הקבלן הערבי, עם הפועל הפשוט,

טות (לוחות העץ) הפזורות

עם השומר בשער, עם הבלוקים, עם האדמה ועם הל

באתרי העבודה שלו. שמשון היה איש של פרטים, ודבר לא נעלם מעינו החדה

והבוחנת. הוא לא בחל באיסוף האשפה וטרח לזרוק אותה במקום המיועד לה,

ניגש בעצמו להעמיד פלטות עץ ובלוקים באופן בטיחותי, או ליטול פטיש ולחלץ

מסמרים ישנים מקורות העץ. בעשותו כן הוא שימש דוגמה לכפופים לו, רמז

להם על מחדליהם, וכפה עליהם את הסדר המופתי שהיה נר לרגליו.

רוחמה צברי המזכירה הנאמנה, וגילה אלמוג מנהלת החשבונות המסורה,

עבדו במחיצתו עשרות שנים והן יודעות לשפוך אור על דמותו של הבוס. ניתן

אך לשער עד כמה היו השתיים קולטות הברקים והרעמים של האיש, שתבע

מעצמו יותר משתבע מהסרים למרותו. שמשון היה משול בעיניהן לסברס – פרי

הצבר הקוצני מבחוץ, אך רך וטעים לחיך מבפנים. "נוח להתחמם, אך גם נוח