דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

118 / 176

דני בר־מעוז 118
ת ֵּ ת ַ ל
"הגיד לך ה' מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט, אהבת חסד, והצנע
לכת עם אלוהיך" – ברוח דבריו של הנביא מיכה חינך שמשון את ילדיו. "אבא
חינך אותי ואת כל האחים להיות אנשים פשוטים," מספר מור. "לעולם לא
להתרברב, ולדעת לדבר בגובה העיניים עם כל אדם באשר הוא".
את החינוך לפתוח את היד ולתת בנדיבות הוא לא העניק במילים, אלא
במעשים. מתן בסתר כמו תשלום חובות חשמל של נצרכים, קניית תפילין
למעוטי יכולת ותרומות לעמותות חסד, נתפרסם ברבים רק בהספדים שנישאו
לזכרו בימי ה"שבעה".
רוחמה, מזכירתו החרוצה שליוותה אותו בעבודתו עשרות שנים, מספרת
בהתרגשות כיצד התקשר באחד הימים למשרד, וביקש ממנה להכין תרומה
לפלוני אלמוני:
"אין לו איך לעבור את השבת, תדאגי לברר את מקום מגוריו ותעבירי לו את
התרומה".
גילה מנהלת החשבונות נזכרת, כי רבות מתרומותיו היו כאלה שאינן נרשמות
לצורך החזרי־מס – מעשה חסד שאינו תלוי בדבר.
חברו יואל אלוני מספר, כי פעם שמשון הפקיד בידו סכום כסף, להעביר לאחד
. גם הרב מועלם משכונת 90־ מעולי תימן הנזקקים שהגיעו ארצה בשנות ה
שעריים מספר על מעשה דומה. נראה כי שמשון התבייש לעמוד פנים אל פנים
מול הנזקק ולתת לו את הנדבה במו־ידיו, לפיכך עמדו לרשותו שליחי־מצווה —
ושליחו של אדם כמותו.
ידידו ציון נחשוני מספר:
ישבנו לאכול במסעדה בשכונת התקווה. אישה ניגשה ואמרה לי: "אני
מכירה אותך", אבל היא לא הייתה מוכרת לי, ואז הסתבר לנו שהמסכנה
רעבה והיא בסך הכל רוצה לאכול. שמשון מיד פנה לבעל המסעדה וביקש
ממנו להאכיל אותה כאוות נפשה, על חשבונו.