דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

122 / 176

דני בר־מעוז 122
ללא אומר קמו שני האחים כאיש אחד ונעלמו מהבית.
לאחר כחצי שעה התקשרה שולה המודאגת אל גיא:
"היכן אתה?"
"אני מתפלל בכותל," השיב לה בנה בכורה.
ומור, הבן הצעיר, הסתובב מחוץ לבית כסהרורי, מתקשה להבין כיצד זה אביו
הגדול והחזק נלכד ברשתה של המחלה הממארת.
שמשון ושולה עוד הצליחו לשמור בסוד את דבר המחלה מהבנות דנה ועידן,
אך לא לאורך זמן. בחוש בריא של בנות דאגניות הבינו השתיים שדבר־מה איננו
כשורה, והצליחו לדובב את שולה עד שהיא שיתפה אותן בידיעה הנוראה.
מכאן ואילך עבר שמשון שנתיים של כאבים וייסורין: טיפולים כימותראפיים,
ניתוח בכבד והקרנות בארץ, וניתוח נוסף בצרפת. בימים הרי־גורל אלה חי
שמשון באמונה שלמה שהוא יֵצא מהמחלה וידו תהיה על העליונה, אך בקיץ
נכנע למר־המוות.2011
י פריס ֵ מ ְ ש ִּ מלאכים ב
בפריס שמשון אושפז בבית־החולים "פול ברוס" שבוויל־ג'וויף, אחד מפרוורי
העיר, שם הוא נותח על־ידי ד"ר דניאל אזולאי, מומחה בעל שם עולמי לניתוחי
כבד. גם בתקופה זו, בעודו מאושפז חלוש וכואב בארץ נכר, המשיך בדרכו הטבעית
להותיר את רישומו על הבריות, ואלה נקשרו אליו
כאילו הכירוהו מאז ומתמיד. התקיימה בו משנתו
של רבי חנינא בן דוסא: "כל שרוח הבריות נוחה
הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". ואכן משמים
זימנו לו מלאכים טובים, שפקדו אותו בזה אחר
זה וסעדו אותו בימים הקשים של חייו.
בבית־החולים סעדה אותו שולה יומם ולילה,
ישֵנה על מזרן למרגלותיו. קרן אור חדרה לחשכת
הימים הללו בדמותה של אליס מלכה, יהודייה
צרפתייה ממוצא מרוקאי, שאמה אושפזה בחדר
הסמוך לחדרו של שמשון. אליס שמעה את שולה
פרופ' דניאל אזולאי,
המנתח של שמשון