דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

הצצה לעולם המושגים, החפצים

והמשחקים של פעם, מעידה על הדרך

הארוכה שעברה החברה הארץ־ישראלית

מאז אותם ימים קסומים וגדושים

בפעלתנות, בדמיון ובכוח יצירה, ועד לימינו

אנו, והכל אינם אלא עבדיה הנרצעים של

האלקטרוניקה הדיגיטלית. הכדורגל לא היה

אלא גרב גדול דחוס בסמרטוטים; משחקי

יִם"; הג'ולות הדנדשיות;

ּר

רוּ־מִסְפ

ה"אֶבֶנְי

הפורפרות הניתזות בעזרת חוט משיכה

וחגות כסביבון על הרצפה; המשחק בגוֹגואים

(גלעיני המִשמש(; הקריאה אל החילזון לצאת

מהקונכייה — "בּרל'ה בּרל'ה צא החוצה";

משחקי המחניים; המשחק ב"סוס ארוך",

שבו קפצו ילדי קבוצה אחת על טור של ילדים

כפופי־גב מקבוצה אחרת במטרה למוטט את

החוליה החלשה; הצ'פחה המכאיבה על עורפו של ילד שהסתפר, מלוּוה בקריאה

פּיחֵס"; חוברות המערבונים הדקות, שגיבוריהן ביל קרטר ובוק ג'ונס ניצחו תמיד

"ס

עים, ספרי טרזן, קופיקו וחסמב"ה, שעד היום לא נס ליחם.

את הר

א"?

ומי עוד זוכר שבהעדר אופנת "קסטרו" או "זארה" הכל לבשו בגדיםשל "א

ה — גיגית הפח המיתולוגית?

יְיל

ומי זוכר שבאין מכונת כביסה השתמשו בפּ

וההליכה בחברותא מכפר גבירול לבית־הקולנוע בזרנוגה לצפות בסרט הודי או

בהרקולס, שהקדים את סופרמן ואת ספיידרמן של ימינו; ובטרם שמעו על בריכת

הקאנטרי־קלאב התפלחו הילדים לבריכות הפרדסים והשתכשכו במימיהן;

ובאין בקיוסקים מרשמלו ספוגי ומתקתק התענגו על לעיסת גבעולי החמציצים,

טריים ורעננים היישר מן השדה.

כזו הייתה החברה הארץ־ישראלית, שבה גדלו שמשון ושולה וחבריהם

לילדוּת. דור שאיחר להיכנס לחברת השפע רודפת הסיפוקים הבלתי־נגמרים.

אך כמו רבים מבני התקופה, שנמנו על משפחות קשות־יום, נתקצרה ילדותו

החל לעשות לפרנסתו כברזלן

של שמשון: הוא לא השלים את לימודיו, ובגיל

אצל עמנואל כהן מרחובות.

שולה עם משלוח מנות בפורים