דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

דני בר־מעוז

גרביים כדי לזכות בתשומת־לבם

המשועשעת של נכדיו. ובבואו לבקר

את הזאטוטים נהג לענוד סוכרייה

על אוזנו, עד שאלה הבחינו בה

והתנפלו עליו כמוצאי שלל רב.

עם הנכד אביב, בנם של יעל

וגיא, נרקם קשר מיוחד שאינו ניתן

לפענוח. האם משום שזיכה את

שמשון לראשונה בתפקיד הסנדק?

לאלוהים פתרונים. אביב, ילד מסוגר,

חמור־סבר, שאינו מפזר חיוכים

ואינו נפתח בקלות לעולם הסובב

אותו, סירב בעקשנות לקבל שירותי

שמרטפות מאיש זולת סבו שמשון

ואמו יעל. אפילו שולה, הסבתא

המסורה והמשקיענית, הייתה מחוץ

לתחום. שמשון המס את לבו של

הנכד המופנם. אביב נהג להתקשר לסבו, איש סודו, ולשתף אותו בכל חוויותיו

ובכל מה שהעיק עליו, ושמשון מצדו הביא את ההורים הממודרים בסוד הדברים

החשובים ששמע מפי הילד המופנם. לעתים לא היסס אביב להתקשר לסבו

האהוב ולהתלונן על אמו יעל: "היא מציקה לי".

ומה עושה רשיון הנהיגה של שמשון מתחת לכרית במיטתו של אביב?

ובכן, בעת שמלאו לאביב עשרה אביבים בקירוב, שנה לפני פטירתו של שמשון,

הוא הבחין ברשיון הנהיגה הישן של סבו האהוב מונח בקרן־זווית בבית משפחת

כֵּס לעצמו את התעודה, שתמונתו של שמשון מתחייכת בה, קסם

צור. הרעיון לנ

לאביב, ולאחר שנענה בחיוב הוא טמן אותה מתחת לכרית שבמיטתו – שם היא

מונחת עד עצם היום הזה.

כשנה ומחצית השנה לאחר מות שמשון, באחד מימי ב' בשבוע, ימים ספורים

שנה, סח הנער לאמו:

לפני ט"ו בשבט, ואביב כבר בן

"הבוקר הייתי צריך להיות בחופש מבית־הספר, כי סבא היה לוקח אותי

לנטוע שתילים".

שמשון עם אביב