דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

77 / 176

77 דרך שמשון צור
"שמשון בדק לפרטי פרטים כל מה שזז סביבי", מספר עופר, שבזמן המעשה
לא ידע דבר וחצי־דבר על המרחשת שרחשה סביבו. רק עם השנים למד להכיר
את חותנו ולעמוד על חרדותיו לשלום בתו "הפעוטה", שמא תיפול שערה
משערות ראשה ארצה. וזאת לדעת, דנה הייתה הילדה הטובה של אבא, חרוצה,
שקדנית, והנה פולש לביתו זר ו"שודד" את בבת־עינו ממנו.
אבל סוף טוב הכל טוב: המודיעין שסיפקו ה"מרגלים" היה מרגיע, החתן נמצא
ראוי, משפחתו מקור לגאווה, ושמשון נשם לרווחה. יתר־על־כן, חיש מהר עמד
שמשון על טיבו של חתנו כבעל תומך ואב מסור, והעניק לו את תעודת הכניסה
הרשמית למשפחת צור:
"אני גאה בך שאתה חתן שלי!"
סבא שלנו הוא הכי הכי!
כסבים וסבתות רבים, שנכדיהם מחדשים את נעוריהם כקדם, זכה גם שמשון
ליהנות מחוויית הגידול של העוללים, פרי צאצאיו. בשנותיו האחרונות, והוא
פנוי מעסקיו ועִתותיו בידיו, הקדיש לנכדיו את כל מה שנבצר ממנו להקדיש
לילדיו כאשר היו רכים בשנים.
"סיפרתי את בני הקטן לירון",
נזכרת דנה, "והוא נטל את
הצמה הקצוצה ותחב אותה
מתחת לחוטמו כשפם". שמשון
המוטרף מאהבה לא היסס
לכרוע על ארבע, להידמות
לסוס ולהרכיב על גבו את נכדיו
הצוהלים משמחה, בעוד הוא,
הסב המגודל, צוהל כסוס קרבות
השֹשֹ אלי קרב. גם תופעת יובל
המבולבל לא פסחה עליו: הוא
לא היסס לעטוף את ראשו
בפריטי לבוש כתחתונים או
הצמה הקצוצה של לירון מתחת לחוטמו
של סבא שמשון