דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

125 / 176

125 דרך שמשון צור
גם בני־דודינו הערבים נפלו ברשת קסמיו של שמשון. מוחמד יליד תוניס כיהן
כמנהל מלון "איטף" שבו התאכסן הזוג צור. לאחר שהתוודע לשמשון, העבירו
למלון "נובוטל" היוקרתי, שגם אותו ניהל, מבלי לחייבו בתשלום נוסף. לא זאת
בלבד, אלאשמוחמד ביקש להקל על שמשון ושולה בנסיעותיהם היומיות מהמלון
לבית־החולים, העמיד לרשותם את רכבו ולעתים אף שימש להם כנהג. ובסוף
יום עבודתו בילה עם שמשון שעות ארוכות של שיחות נפש בשפה הערבית.
שמשון, שאינו יודע להישאר חייב לאיש, הרעיף על חברו החדש בשֹמים,
עניבות וסיגריות, ואף נענה לבקשתו יוצאת־הדופן לקבל כיפה יהודית מירושלים,
הקדושה למוסלמים. בבוא עידן לבקר את אביה היא רכשה כיפה "ירושלמית"
בחנות הדיוטי־פרי שבנמל־התעופה בן־גוריון, וזו הגיעה בפריס לידיו של "בן־
הדוד".
שמשון זכה לכינוי "פאפא" בפי מוחמד, ויחסו המיוחד לאורחיו מישראל לא
ה ובנענע ָ נעלם מעיני סגל העובדים, שמדי בוקר פינקו את בני משפחת צור בשיבּ
ואף טרחו לנקות את חדרם שלוש פעמים ביום. הקשר בין מוחמד ובין חבריו
הישראלים נשמר גם לאחר שובם ארצה: מנהל המלון המוסלמי התקשר לשאול
לשלומם, ואף הזמינם לבקר בתוניס, ארץ מולדתו.
דומה כי השלום היה בא לעם היושב בציון לו היו מפקידים בידי שמשון את
ר הערבי, שטיפל במחלפות ראשו ָ פּ ַ המשא־ומתן עם שכנינו, שכן אפילו הס
בפריס, התאהב בו. הלה נהג לספרו חינם אין־כסף, למרות שהלקוח הנדיב הציע
לו תשלום כפול ומכופל ביחס למחיר המחירון.
ימי דמדומים
בכל ימי מחלתו ועד יום מותו, גם ברגעים קשים של מכאוב וייסורים, לא איבד
שמשון את האמונה שהסוף יהיה טוב. היה בו הכוח להתלוצץ, לנחם את מנחמיו,
ולגלות שליטה על המתרחש סביבותיו כפי שנהג בכל ימי חייו.
מוטי מגער מספר, שבתקופת המחלה, בין טיפול אחד למשנהו, ביקש שמשון
לנסוע אתו לטיול בזוגות לחו"ל, ושם להצטלם יחד:
"זו אולי תהיה התמונה האחרונה שלי אתכם", אמר, ספק בצחוק ספק
ברצינות.