דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

127 / 176

127 דרך שמשון צור
האחרונים. יום לפני פטירתו הוא הבחין שמוֹר, בנו הצעיר, לובש מכנסי ברמודה
בצבע בורדו:
"מור! זו הפעם האחרונה שאתה לובש את הצבע המרגיז הזה!"
הבן הצייתן הבטיח שכך יהיה, ומיד זרק את המכנסיים הקצרים לפח וחזר
למיטת אביו בבגד שצבעיו רכים יותר.
ביום רביעי לפנות בוקר, יום לפני פטירתו, הוא ביקש להתגלח והפציר בשולה
שתסייע לו לרדת מהמיטה. בעוד רעייתו מתלבטת אם זה הדבר הנכון לעשות
במצבו הנוכחי, חילץ שמשון את גופו הדואב מתוך המצעים, ירד מהמיטה,
התנודד בכוחות עצמו אל המקלחת, והחל לגלח את פניו אט־אט וביסודיות
שכה איפיינה את חייו. "תראי, תראי, יש לי פה שערה", מילמל לעבר שולה
שנעמדה לצדו, תוך שהוא חותך קלות את לחיו. דומה ששמשון נחרד מהרעיון,
שמבקריו יראו אותו לא מגולח.
כשבא לבקרו ניר, האחיין האהוב עליו ששירת בהנדסה קרבית, הוא אחז בידיו
ושמשון הבחין בריח מוכר הנודף ממנו.
"מדוע ריח של גריז נודף מידיך?" חקר אותו, "אתה ג'ובניק?"
שמואל קרטה נמנה אף הוא עם עולי הרגל שבאו להיפרד משמשון בשעותיו
האחרונות. בעודו ניצב אין־אונים וחסר־מילים ליד מיטתו והדמעות זולגות
שמשון עם מור ועידן. גיא מחייך מאחור