דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

131 / 176

131 דרך שמשון צור
במילים האלה עלה בכל עוצמתו הערך העליון בחייו: אחדות המשפחה.
הציווי לשמור זה על זה יחזור כחוט השני בכל דברי הפרידה מיקיריו, כמו
ביקש להבטיח במספר רב של נִצרוֹת־ביטחון, שלאחר לכתו לא תיפגם שלמות
המשפחה שהקים ושעליה הייתה תפארתו.
"אבא, אני גאה בך שאתה הוא אבי, ואני אשמור על שלמות המשפחה ואמשיך
את המורשת שלך", הבטיח גיא, ופניו של שמשון זרחו מאושר.
אחריו נכנסה יעל, רעייתו
של גיא. בין שמשון וכלתו
נטווה קשר אהבה שאינו
נופל מקשר שבין אב לבתו.
הקשר הזה הלך והעמיק
לאחר מות הוריה של יעל.
"לא הפסקת לנשק אותי
ולומר לי עד כמה אתה
אוהב אותי, ושאני הבת
שלך בדיוק כמו דנה, ושאתה
סומך עליי שאלכד את
המשפחה, ושאתה מאושר
ּמכתב שזכה לכותרת ַ שגיא בחר בי..." כך כתבה יעל לשמשון אחרי מותו ב
יי". ַ בִי וּכְאֵב ָ "שמשון כְּא
עתה הגיע תור דנה.
עד עכשיו התביישנו לבכות בפניו, אני נשכבתי על מיטתו והתחננתי "אל
תלך". לא עיכלתי, אבא ילך? איש עם עוצמות שלא הכרתי אצל אף אחד.
ידעתי שזה עומד לקרות, אך מרגע שזה קרה התקשיתי לעכל, פשוט
סירבתי להאמין.
"אין לי כבר כוח", מילמל שמשון תוך שהוא מרים את ידיו. "אני מאושר מכל מה
שהשגתי, הכל עשיתי בשבילכם, שלכם יהיה טוב", אמר בהכרה מלאה, בתחושת
סיפוק מכל מהלך חייו. "דנה! שמרי על גילה (מנהלת החשבונות של החברה),
עזרי לה בכל מה שצריך". מבלי להכביר מילים הוא למעשה ציווה על בתו לעזוב
שמשון ויעל