דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

72 / 176

דני בר־מעוז 72
שמשון היה גדול המפרגנים להצלחותיי לאורך כל הדרך, הוא תמיד הפגין
את אהדתו אליי והתגאה בכך שאחד מבני העדה מצליח במקום שבו
ההצלחה איננה מובנת מאליה. בניגוד לרבים אחרים, הפרגון שלו היה חף
מאינטרסים אישיים, הוא לא ביקש לעצמו טובות הנאה מעמדות הכוח
שהיו לי, הוא ראה בי ובשכמותי פורצי דרך, ועל כך הייתה גאוותו.
מחנך! — הדואג לדורות
ערך ראשון במעלה ייחס שמשון לחינוך ילדיו, ואין זו מליצה בבחינת "אחרי
מות, קדושים, אמור". האב הדעתן ועתיר ניסיון החיים לא עייף לרגע מלהטיף
מוסר לבניו ולבנותיו – בצעירותם, ולפי הצורך גם בבגרותם, בין אם בדברי נועם
ובין אם במילים נוקבות. את הקפדתו היתרה על עמידה בלוח־זמנים זוכרים
הילדים היטב: בבוקר הוא נהג לשאוג מלמטה, מחדר האוכל, לעבר חדרי השינה
של ילדיו, קורא בשמות המאחרים ומאיץ בהם לקראת היציאה לבית־הספר.
"מעולם לא עייף מלשנן לנו כי בבוקר חייבים לאכול, על־מנת להיות ערניים ולא
לנמנם בכיתה", מספרת דנה, ועידן מוסיפה:
שמשון, דנה ומשה טרי