דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

132 / 176

דני בר־מעוז 132
את תפקידה כמנהלת אחד מסניפי בנק לאומי, ולשאת בְּעול הניהול הפיננסי
והכללי של מפעל חייו. דנה עשתה כמצוותו.
לאחר דנה נכנס חתנו עופר, בעלה של דנה, שכזכור, כניסתו למשפחת צור לא
הייתה קלה. שמשון לחץ את ידו ועופר התחנן בקול חנוק מבכי:
"שמשון, לאן אתה הולך? אתה חייב להישאר אתנו, אתה המנהיג שלנו".
ושמשון מילמל:
"זהו, אין מה לעשות, תהיה חזק, תשמור על דנה, על גיא, על שולה, תעזור
להם, שמור על איחוד המשפחה, לא פיללתי שיהיה לי חתן כמוך, אני גאה בך,
וכל המשפחה גאה בך".
בעוד עופר יוצא, מור נכנס שפוף ומדוכדך. שמשון עודד אותו, ובמשפטים
קצרים ומדודים, אך רבי־משמעות, נפרד מבנו הצעיר:
"אל תהיה עצוב אף פעם. בחרת אישה טובה. שני תהיה אמא טובה. שמור על
אמא ועל אחדות המשפחה". משסיים את צוואתו ביקש ממור שיֵשב לידו ויקרא
תהילים. "עשיתי כמצוותו", משחזר מור, "והוא שכב והאזין בעיניים עצומות".
אחריו נכנסה שני אשתו. שמשון רמז לה להתקרב אליו, נטל את ידה, נשק לה
ולחש:
שמשון עם דנה