138 / 176
דני בר־מעוז
138
בין אוהביו שלא אזרו כוח להיכנס לביתו, היה גם הנכד אביב. הילד, שכזכור
נקשר לסבו בעבותות אהבה בלתי־מוסברות, נהג לפקוד את ביתו מדי יום: בית־
הספר שבו למד שכן בסמוך. לאחר מות שמשון ובמשך כחודש ימים לא מצא
הילד כוח להיכנס לבית סבו. הרעיון להיכנס לבית שהתרוקן מיֵישותו של שמשון
לא נתפס בתודעה של הילד הרך בשנים.
מצא דרך מקורית להדחיק את הסתלקותו של סבו
6־
ואילו הנכד עמית בן ה
הנערץ:
"איזה יופי, עכשיו אני אישן עם סבתא", הודיע, מוצא כביכול את הטוב
באירוע הטראגי.
ואכן עמית התקשר אל שולה והבטיח לה: "אני אשמור עלייך!"
ובניסיון לברוח מהמציאות המרה, תיכנן לעצמו:
"כשאלך אליו הביתה, אני אחשוב שהוא בעבודה".
הנכד אביב עם הסב האהוב