דרך שמשון צור / דני בר-מעוז

136 / 176

דני בר־מעוז 136
ר ענקית שנעתקה לפתע ממרום הצוק; כמו ארז אדיר שנעקר ּ כמו אבן צו
"ֹו ּ ת ְ ר ַּ מ ַ ה צ ָ תְ י ָ ים ה ִ תֹבו ֲ ין ע ֵ ב ּ ה ו ָ מֹ קו ּ ה ַ ב ְ ג ּ ל ו ַ צ ֵמ ׁ ש ֶ רֹחוָף וָ נ ָ ה ע ֵ פ ְ מן הנוף, "י
כן ניכר ובולט חסרונך לעין כל. נוכחותך הייתה כה — (יחזקאל ל"א, ג')
חזקה, השפעתך כה מוחשית, חיוניותך כה תוססת, חוסנך כה איתן, עד
כדי כך שמותך בשיא חייך אינו נתפס, הלב ממאן להכיר בכך והדעת אינה
סובלת זאת.
גם פאר, בתו של מוטי מגער, נגעה בנוכחותו הדומיננטית:
כשהיינו באותו חדר, אי־אפשר היה להתעלם מנוכחותו המקרינה. הליכתו
פערה חלל בלתי־נתפס. כשערכנו חנוכת־בית לדירתנו החדשה, שנרכשה
הודות לשמשון, לא השלמתי עם חסרונו ותליתי תמונה שלו בכניסה לדירה.
אודי עותמי משחזר את שעבר עליו מרגע שנודע לו על מות חברו:
שמשון נקבר בשעות הערב, ושעה מאוחר יותר היה עליי לחתן את בני.
עברה בי המחשבה שמא איוועץ עם רב האם עליי ללכת לבית־הקברות,
שמא תימנע ממני הפרידה ממנו. —אך דחיתי את הרעיון על הסף
תמונה של שמשון בכניסה לביתה של פאר